אם הייתם שואלים אותי מה השיעור החשוב ביותר ללמד, לחקור ולתרגל? הייתי עונה: היכרות מעמיקה עם "גב' חמלה".
לראשונה פגשתי אותה כאשר קראתי את "ספר החיים והמתים הטיבטי" מאת סוגיאל רינפוצ'ה. שם לראשונה התוודעתי למונח "אבן המשאלות".
החמלה היא כמו אבן חן המרפאה כל מכאוב – פיזי כנפשי.
במצפני חיי היא ממוקמת כראשונה לכן בחרתי ללמוד אותה, לחקור אותה, לתרגל אותה בכל מקום והזדמנות וכמובן ללמדה בכל דרך אפשרית בתוכניות שפיתחתי.
לימוד זה תמיד מתחיל בתגובה חשדנית ובחוסר הבנה: בתהייה איך מיישמים אותה? והאם היא בעצם דומה במשמעותה למונחים "אמפתיה" או "רחמים"?.
חמלה אכן כוללת אמפתיה אך מעבר לכך היא מביאה לידי ביטוי התפתחות רוחנית אותנטית הכוללת הכלה, אכפתיות, רוך, הקשבה ובעיקר קבלה והכרה בסבל האנושי של כל אחד ואחד מאיתנו.
בחמלה צפונה המעלה הגדולה "ואהבת לרעך כמוך" והרי אין לנו יכולת אמיתית להכיר את האחר באופן מלא ועמוק גם אם אנו שואפים לכך מאוד. על כן בפיתוח של חמלה עלינו לפתח את הצניעות מול התפיסה כי אנו באמת מכירים את הלכי הרוח, הדעות, המנעים והרצונות של האחר ובעיקר אין לנו מושג לגבי הסבל אותו הוא נושא.
חמלה היא היכולת לחמול קודם כל את עצמנו ואז להתבונן נכוחה איפה פגענו, שפטנו, נטרנו, ביקרנו ואולי עדיין מביאים זאת מול קרובינו או מול אלו הרחוקים מאיתנו. חמלה היא היכולת להכיר בסבל שלנו ושל האחר ולדעת שזולתנו הוא בדיוק כמונו.
דמיינו מה היה מתאפשר אם היינו חיים את חיינו ללא שיפוטים, ביקורת, טינה, תוקפנות ופחד. במקום אלו היינו מפנים תשומת לב לעיתוי בו עולים בנו אחד מהרגשות הקשים ומיד היינו פונים לנשימתנו, שמים לב ומזהים את המבט שלנו כלפי האחר ומרפים את גופינו כך שהוא היה מתרכך לחלוטין.
חמלה היא ריכוך נוקשותו של הלב כלפי כל אחד ואחד, היא מהות שמחת החיים והשלווה.
