עשרת העקרונות של שיטת סאטיה
1. כל אדם שואף להרמוניה, רווחה אישית ושקט נפשי.
רצונו של האדם על מכלול מטרותיו, שאיפותיו וחלומותיו, מסתכם בכמיהתו לשקט, לתכלית, ליושר פנימי ולהלימה רגשית, נפשית ופיסית.
2. ההתייחסות להווה מקרבת אותנו לעצמנו באופן בלתי תלוי בנסיבות חיינו.
החיים מתרחשים כעת, ברגע הזה. כל מה שקרה הוא זיכרון, המוטבע וחי בתוכנו עכשיו. כל שאיפה ותקווה עתידיות מתקיימות אך ורק בתודעה בהווה.
3. מה שמגביל אותנו נוכח ומשתקף בתודעתנו, בגופנו ובתחומי חיינו.
מטבעו אין האדם מוגבל. הוא כלוא בגופו ובתודעתו. הכלא האישי נבנה בילדות. "המגבלות" מעידות על המקומות הפגיעים והכואבים, על תגובותינו הפוגעת ביושרנו האישי, ולא מבטאות את רצוננו החופשי ואת אפשרויות הבחירה העומדות בפנינו. "המגבלות", בין שהן מודעות ובין שלא, מצמצמות אותנו – בגוף ובתודעה, נוכחות ומשתקפות בדרך שבה אנו מבטאים את עצמנו בכל תחומי החיים: בזוגיות, בקריירה, ביחסינו עם כסף ועוד. "המגבלות" ישנן, אך ניתן לעבוד עימן ולהשתחרר מהן.
4. התופעה שנקראת "החיים" נוצרת בפער בין מה שיש לנו לבין הציפיות שלנו מעצמנו.
מקור הסבל בחיי האדם טמון בפער אותו הוא חווה בין מה שיש לו או מי שהוא היום, לבין מה שהיה רוצה. במציאות לא קיים פער – יש את מה שיש. חוסר שביעות הרצון ממה שיש לו או ממי שהוא, קובע את חווית חייו ובא לידי ביטוי בצורך התמידי לעשות שינויים.
5. השהייה עם מה שיש היא ביטוי של ריקות נטולת שיפוטים והערכות.
באמצעות התבוננות ושהייה במה שנוכח ברגע הזה הדברים הופכים ריקים מאחיזתם הרגשית.
6. להיות עם מה שיש דרך נשימה, תודעה ושפה.
לפתח את היכולת להיות עם מה שיש, ולהתבונן בדרך בה אנו מתארים את החיים כפי שהם משתקפים בנשימה, במחשבה ובשפה.
7. עשייה הוויתית – עשייה המתחוללת באופן נינוח וספונטני ללא יחסי זמן ומקום.
העשייה נבחרת בקפידה ובהלימה להוויה שנבחרה ומתרחשת בדרך נעימה, מדויקת ונינוחה.
8. ניקיון, צלילות הלב והתרחבות הגוף הם הדרך להתקרב לעצמנו.
להיות נקיים משמעו להיות ישרים עם עצמנו, קשובים למי שאנחנו, ללא אשמה והאשמה.