הנשימה היא מקור חיים עבורנו והמתווכת בין העולם הפנימי לעולם החיצוני. לקיחת אחריות על הנשימה היא לקיחת אחריות על החיים, לכן תשומת הלב לנשימה היא מיומנות שרצוי לפתח. אדם שנמצא בתשומת לב לנשימה שלו, הוא אדם שמנהל טוב יותר את חייו ויכול לדייק בבחירותיו.
תנועת הנשימה קיימת מרגע הלידה ועד למוות והיא זמינה לכל אדם באשר הוא. הנשימה המודעת היא תנועה המתחברת בקשר אמיץ למציאות. כאשר היא ניטרלית ומשוחררת היא עשויה להוות מושא זמין למיקוד הקשב ולנוכחות פתוחה ורגישה.
אפשר לתרגל הפניית תשומת הלב אל הנשימה הטבעית. בלי לנסות לשלוט בה או לכוונה, אלא להתבונן בה כפי שהיא, בין אם היא: ארוכה, קצרה, עדינה, גסה, כבדה, קלה, חמימה, קרירה, זורמת או קטועה.
כאשר ממקדים את תשומת הלב בנשימה, מגלים שההכרה נוטה אל תחושות הגוף, אל כאב באיבר זה או אחר, אל רגש שצף ועולה, או אל תנודה של מחשבה. כשתשומת הלב מוסחת, אובד הקשר אל הנשימה.
תירגול טוב במהלך היום יום הוא למצוא רגעים של ישיבה שקטה תוך כדי מודעות לנשימה. לרגעים יהיה באפשרותנו לזהות את התנודות בהם הקשב נודד למחוזות אחרים ומתנתק מתשומת הלב לנשימה. אז תתאפשר לנו ההזדמנות לתרגל את החזרת הקשב אל הנשימה הטבעית.
ההוויה היא הדרך בה אנו חווים את עצמנו, ההוויה היא האנרגיה והמרחב בתוכו אנו פועלים ומתנהלים.
ההוויה נוכחת בבסיס כל פעולה, מחשבה ותחושה. היא נמצאת בבסיס חוויית החיים כדרך שבה אדם נוכח בחייו, והיא משתקפת בחיבור שבין הנשימה לתודעה.
ישנן שכבות שונות להוויה וכשהיא נבחרה בקפידה מתוך התבוננות והבנת משמעותה היא עשויה להניב תוצאות יוצאות דופן. אחת הדרכים הפשוטות שניתן להכיר את הוויתנו היא באמצעות השאלה: "כשפוגשים אותי, איזה אדם פוגשים?"
אם נדע לזהות את ההוויה שלנו בתוך הנסיבות החיצוניות והמשתנות, נוכל להתנהל בהן טוב יותר. אך אם נגיב לנסיבות חיצוניות הפוקדות אותנו ובדרך נשכח לשים לב להוויתנו, הנסיבות הן אלו שינהלו אותנו.
הרגע בו מפנה האדם את תשומת לבו לנשימתו ולתחושותיו תוך כדי נקיטת פעולות בחייו מקרבת אותו אל ההוויה הנוכחת ברגע זה.
נוכחות היא היכולת להיות – עם עצמי ועם האחר. לעיתים קרובות אנשים רוצים עצה או הנחייה מה עליהם לעשות, אבל מה שבאמת עשוי לתמוך בהם זה להיות בנוכחות מלאה עמם, מבלי להביע דעה או לייעץ – פשוט להיות.
נוכחות מתאפשרת כאשר האדם ער לרמה התודעתית, גופנית ורגשית שלו מבלי להיות שיפוטי. נוכחות היא המהות הראשונה. זו היכולת הפשוטה של האדם להיות עם עצמו ועם האחרים.
השהות עם ההתרחשיות השונות בחיינו, לא תמיד נוחה, רוב האנשים עסוקים ברצון כמעט תמידי לשנות את המצב הקיים. אם זה בפעולות או במחשבות על העתיד. השהות מאפשרת לדברים להתהוות. שהות היא קודם כל – עצירה. היא מסרבת לשתף פעולה עם ההרגל ועם מנגנון התגובה האוטומטי.
הדרך לנטרל תגובה אוטומטית היא להפנות תשומת לב עדינה לנשימה, להכיר את התחושות מקרוב ולהיות – בנוכחות.
הקשבה היא המיומנות החשובה ביותר עלי אדמות. ההקשבה נמצאת בגוף ולא רק באוזניים. זוהי נוכחות גופנית שלמה. הקשבה יוצרת מרחב של שקט, של תשומת לב ויכולה לאפשר תהליך עדין של פירוק, שחרור, ניקיון וריפוי. הקשבה היא מיומנות נרכשת שמזכירה את התפתחותו של שריר. אפשר לחזק, לפתח ולשכלל אותה עד לרמה יוצאת דופן.
מיומנות ההקשבה ופיתוחה קשורות לרבדי התפתחות אישיים של האדם להיות בחמלה, פניות, יושר אישי ובעיקר לתרגול ריקות ולאמונה בטוב ליבם של בני האדם באשר הם.
הקשבה קשורה בקשר ישיר ליכולת ההכלה של האדם, שמקבילה ליכולתו להיות חופשי מרגשות מאמללים. משמעות הדבר היא שאיכות ההקשבה של האדם תלויה ברמת השקט הפנימי שבו.
זוהי נוכחות שמתבטאת ביכולתו של האדם להיות עם עצמו, כדי שיוכל להיות גם עם האחר. אנו חיים בתרבות שמקדשת הישגים ופתרונות, אך יותר מכל אנשים זקוקים להקשבה.
למעשה, מרחב של שקט ושל קשב הוא כל מה שאנשים רוצים כדי לפגוש את עצמם, להתפתח ולחוות ריפוי. מרחב כזה הוא כמו בית נעים ומכיל עבור ילד.
מיומנות ההקשבה משולה להקשבה בשימת לב עדינה מאוד לצלילים. ככל שמתפתחת מיומנות ההקשבה מתרחב המנעד, וניתן לשמוע מגוון רחב יותר של צלילים. ההקשבה הפעילה של האדם מתחילה בהקשבה שלו לעצמו – לנשימתו ולתחושות גופו.
לגוף שפה משלו. הוא מדבר איתנו דרך תחושות שמשקפות את המצב הרגשי שלנו. שיטת סאטיה מבוססת על ההנחה שחווית החיים היא בראש ובראשונה חוויה תחושתית-רגשית. לכן העבודה בשיטת סאטיה נעשית באמצעות התוודעות ושימת לב למערכת החישה.
בני האדם נמנים עם היצורים החשים; תחושות מתקיימות ומתרחשות בכל רגע ורגע מיום לידתנו.
תחושה מתרחשת כשאנחנו באים במגע עם אחד מחמשת החושים שלנו או יותר: קול (צליל), מגע, ריח, טעם וראיה. ואלו דוגמאות לביטויים של תחושות: חום, קור, גירוד, עקצוץ, הזעה, צמרמורת, מחנק, התרחבות, עונג וכד'.
תחושה היא לעולם – פיזיולוגית. והתחושה מתרחשת כאן ועכשיו; לא ניתן לחוש בעבר או בעתיד, רק כאן ועכשיו – בהווה.
כבני-תרבות, אנו לא מאומנים לחוש ולהרגיש, להיפך, אנו מאומנים להיות שכלתניים ואנליטיים. האימון של אדם להיות כזה המכיר וחש את תחושותיו, סולל את דרכו להיותו אדם חופשי.
תרגול למתחילים יהיה לשַיֵים (לתת שם) תחושה אחת בכל פעם. חשוב לציין כי לתחושה לוקח זמן להתהוות, על כן נדרשת סבלנות בתרגול. יש לנו תחושות גסות, עדינות ועדינות מאוד והיכולת שלנו לחוש את תחושותינו בתשומת לב, מתפתחת במהלך הזמן.
"הגוף הוא הפטפטן העיקרי והוא זה שאומר את האמת". ד"ר שרה פישמן ז"ל
שיטת סאטיה מבוססת על ההנחה שהכל מתקיים או מתהווה בשפה, וכי אין דבר אשר יש לו קיום מחוץ לשפה.
למעשה, המציאות בכללותה מורכבת משני סוגי שיחות: שיחות פנימיות – שאנשים מנהלים עם עצמם, ושיחות חיצוניות – שאנשים מנהלים עם הזולת. הדרך שבה אדם מתאר את עולמו היא פרטית, סובייקטיבית ומקודדת והיא תולדה של כל התהליכים שעבר בחייו. אם כך, הדרך בה האדם מדבר ומֵשַיֵים (מעניק שמות לדברים) היא הדרך הפרטית שלו ושל התרבות והמסורת אליה נולד. השפה היא ראי הגוף והתודעה.
אנשים משתמשים בשפה שלהם באופן לא מקרי; בשפה של האדם נמצאים ונוכחים התנהגותו, ריגשותיו ותפיסות עולמו.
הנטייה של אנשים להשתמש ב"לא", כמו להגיד למשל: "אני לא מרוצה" – היא מתעתעת ומרחיקה מהחוויה האותנטית של האדם. לכן בשיטת סאטיה, אנו מכירים את מה שמתרחש ב"כן".
"האין חייב, במובן מסויים, להיות, שאם לא כן מה הוא זה שאיננו?"
מתוך: מבחר טקסטים פילוסופיים, מקראה באונטולוגיה: קוואין – על מה שיש.
טרנספורמציה מתחילה בהתבוננות פנימה, בהכרות, בהתעוררות ובשחרור. ישנם שלושה מרכיבים שמאפשרים לטרנספורמציה להתחולל: אחריות אישית, חמלה ורצון עז להשתחרר מהתניות רגשיות ותחושתיות בכדי להיות אדם חופשי.
שיטת סאטיה אינה עוסקת בשינויים
היא עוסקת בשאיפה לפירוק ובפרידה מאחיזות רגשיות, מהרגלים ומהתניות. באמצעות התבוננות פנימה האדם מגלה את הכוחות הנפשיים שלו, אשר מסייעים לו להשתחרר ולפתח את חוסנו הנפשי, את הצורך להיטיב עם עצמו ועם האחרים ולא כדרך ריצוי של הסביבה שלו. כך, הוא מפחית את הפגיעה בעצמו ובאחר.
טרנספורמציה היא פירוק ובניה מחדש של מבנים הכרתיים וגופניים. כשטרנספורמציה מתרחשת, החלקים שהאדם השיל מעליו כבר לא יחזרו להיות כפי שהיו. נפתחים בפניו אופקים ואפשרויות חדשות.
"חרות, שחרור – זאת חייבת להיות מטרתו של האדם. להיות חופשי, להשתחרר מן העבדות: אל הדבר הזה חייב אדם לחתור כשמצבו נעשה מודע לו אפילו במקצת. אין מזומן לו שום דבר, ושום דבר אינו אפשרי, כל עוד הוא עֶבֶד מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית. אך אין הוא יכול לחדול להיות עבד מבחינה חיצונית, כל עוד הוא עבד מבחינה פנימית. אי לכך, על מנת להיעשות בן-חורין, חייב אדם להגיע לחירות פנימית. הסיבה הראשונה לעבדותו הפנימית של האדם היא בורותו, ומעל לכל, בורותו לגבי עצמו. ללא ידיעת עצמו, ללא ההבנה של עבודת המכונה שלו ותפקודיה, אין האדם יכול להיות חופשי, אין בידו לשלוט בעצמו, והוא ישאר תמיד עבד וכלי-משחק בידי הכוחות הפועלים עליו."
מתוך: חיפוש אחר המופלא/ אוספנסקי, פ.ד.
(תרגום: חברי החוג לחקר משנתו של גורדייף, שוקן, 1977)
שיטת סאטיה פותחה על ידי נטאלי בן דוד, מומחית לטרנספורמציה, מנחה ומאמנת להתפתחות אישית, ומייסדת חברת אימושיין. סאטיה היא שיטה אינטגרטיבית ללימוד, לחקירה, להתבוננות ולהיכרות של האדם את עצמו. שיטת סאטיה פותחה במשך 30 שנות עבודה כדי להפחית את האלימות בעולם. כל משאבי השיטה מוקדשים לפיתוח דרכים שמטרתן לאפשר לאנשים לחיות חיים נינוחים, תורמים ובעלי משמעות.
בית הספר למאמנים אימושיין כבר הכשיר מעל 1000 מאמנים בשיטת סאטיה, רבים מהם בעלי עסק משגשג לאימון ולהתפתחות אישית. בית הספר פתוח בפני כל אדם המבקש לקדם את התפתחותו האישית ולחיות חיים מלאי חמלה, סיפוק ונינוחות.
כל הזכויות שמורות לשיטת סאטיה © 2021
