הורות

ילדים זקוקים להקשבת מבוגרים, וודאי להקשבת הוריהם בתוך מרחב הגדילה שלהם.

גופם הצעיר וקולם הילדי, עלולים להבלע בתוך עולם המבוגרים ויש להם הצורך הפנימי המתמיד לבטא עצמם – להיות בקשר עם העולם שמחוץ להם, לבטח עם הדמויות המטיבות שבו.

הם זקוקי לתיווך התחושות, הרגשות, השאלות שעולות והקונפליקטים אותם הם פוגשים בתחנות יומם.

ילדים מוקשבים, הם ילדים רגועים ופנויים יותר, שחווים שיש להם מקום ומשמעות.

ילדים מוקשבים, הם ילדים שמתהלכים בחוויה שרואים אותם ושקולם נחשב.

הקשבה עמוקה לילדים מפתחת בהם חוסן נפשי, מלמדת אותם שיתוף פעולה ואחריות אישית ומדגימה ומאמנת אותם במיומנויות תקשורת אפקטיבית.

ה-כ-ל נמצא בהקשבה שלנו לילדנו, בדרך בה אנחנו מקשיבים ויותר מכך, בדרך בה אנחנו מפרשים את דבריהם.

הקשבה היא פעולה גופנית. הדבר שלרוב קשה לנו הוא המחנק שהגוף שלנו חווה תוך כדי השיחה עם ילדנו – על כן, אנו מפרשים את התגובה הגופנית כהתנגדות לחוויה המתרחשת עכשיו, ברגע הזה.

בהקשבה לילדים מומלץ לתרגל את הדברים הבאים:

הקשבה מלאה – הקשבה הכוללת נוכחות, שהות ותשומת לב להיותי כאן ולילד שנמצא מולי. הקשבה זו, כוללת תשומת לב עדינה של ההורה לעצמו. לקצב הלב שלו, לגוף שלו ולשקט או אי השקט שבו, בעוד ילדו מדבר. הקשבה מלאה כוללת התבוננות והקשבה לגופו של הילד שמולנו, כמה הוא נינוח או סוער, לקצב הנשימה שלו. בקשב זה ההורה נותן תשומת לב מלאה לילד שמולו, גם כשהילד בוכה או כועס ובכך הוא מעביר לו את המסר: אני פה איתך, אני כאן למענך.

שיקוף – ההורה מקשיב עד הסוף לדבריו של הילד וחוזר על מה שנאמר, כפי שנאמר. זאת מבלי לתקן, לשנות, לגרוע, להוסיף, לנתח, להציע או לפתור. שיקוף דבריו של הילד, מאפשר להורה להעניק לילדו חוויה משמעותית של נראות והקשבה נדירה. באמצעות השיקוף ההורה מוודא שאכן הבין את דברי ילדו והילד חווה שדבריו קיבלו תוקף. השיקוף מאפשר לשיחה להיות בהירה וממוקדת ותוך כך הילד יכול לארגן ולסדר מחדש את דבריו ומחשבותיו.

 

כך משוחחים עם ילדים 

דוגמאות למשפטים שמשקפים תקשורת בריאה ואפקטיבית:

– "אז מה בעצם קרה?"

– "איך אתה היית רוצה לטפל בזה?"

– "מה שאתה אומר, זה שבעצם…"

– "הבנתי אותך נכון?…"

– "מה דעתך על…?"

– "אולי אפשר ש…"

– "מה אתה מציע?…"

– "מה אתה חושב שגרם ל…?"

– "איך אתה מרגיש עם זה?…"

– "אני רוצה לשתף אותך לגבי מה שאני חושב לגבי זה…אפשר?"

– "מה מטריד אותך כרגע?…"

איך לגדל ילדים אופטימיים?

כולנו רוצים שילדינו יהיו מוכנים לחיים, שיחוו אהבה, חברות ושיתוף, שיחוו בריאות גופנית ונפשית, שידעו להתמודד עם אתגרים ויחוו מסוגלות והצלחה. שיבחרו להיות משמעותיים ותורמים לעצמם ולסביבתם, שיהיו נכונים לעצמם. שיתמודדו באומץ ובתשוקה עם מה שחשוב להם, שיוכלו לזהות כעסים, פחדים וחוסר אונים כמנופים לצמיחה. שיהיו סקרנים ונלהבים לגבי החיים, שילמדו עדינות, רכות ואיפוק בדרך לחוויית חיים מספקים ומלאים ובתוך כל זה שימצאו את הדרך לפעולה נכונה ולהלימה ערכית בחייהם.

תפקידנו לתווך עבור ילדנו בין העולם החיצוני שהוא פוגש לבין העולם הפנימי שלו ולתת חוויה של מסוגלות אישית ביכולת שלו להשפיע על מציאות חייו.

 דרכים להיות עם ילדים בפרט ואנשים בכלל

האם אני אומר לילדיי שאני אוהב אותם, ללא קשר לאירועים בחיינו?  
האם אני שואל את עצמי מי חשוב לי להיות כאשר אני בבית עם ילדי?
איזה הורה/ אדם הילדים שלי פוגשים כאשר הם פוגשים אותי?
האם אני מקשיב להם עד הסוף?
האם אני שם לב לנשימה שלי ותחושות שלי לפני שאני מגיב?
האם אני מחזק אותם באופן גורף וכולל על הכישורים והיכולות שלהם.
האם אני מבין שביקורת, פחד ואשמה מכווצים ומצמצמים את הילדים שלי?
האם ברור לי שילדי מחקים את הביקורת שלי כלפי עצמי ומאמצים אותה?
האם אני מדבר לילדי בצורה נעימה ומנומסת כפי שהייתי רוצה שידברו אלי. האם אני משתמש במילים כמו: בבקשה, תודה, סליחה, אני מצטער, טעיתי, לא שמתי לב, חשבתי על, אני מרגיש ש..
האם אני מדבר איתם ב"כן" ודרך מושגים של תשומת לב.
האם אני פונה אליהם באופן ספציפי, מדויק , עכשווי ומציאותי.
האם אני שואל שאלות ומבקש בקשות. במקום לנהל מונולוגים ולתת הוראות ותלונות.
האם אני מאמן אותם בכישורים חברתיים, אחריות אישית ותשומת לב לרגשות לא נעימים.
האם ברור לי שהדרך בה אני מתמודד עם כעס, עצב, דאגה ופחד זו הדרך שהם יתמודדו עם זה בחייהם.
האם ברור לי שבכי הוא מקור להקלה ושחרור?
האם ברור לי על איזה נושאים לא מדברים על יד הילדים ובאילו מצבים.
האם אני מאמן את הילדים שלי בפתרון קונפליקטים.
 

חווית הפער

רובנו עסוקים בפער בין מה שיש לנו לבין מה שהיינו רוצים שיהיה לנו.

הדואליות הזו בין מה שיש למה שהיינו רוצים גורמת לנו סבל רב. 

במציאות הפער מתקיים בתודעה בלבד, כמחשבות.

במציאות הנוכחית יש רק את מה שיש עכשיו, ברגע זה – מציאות אחת.

הפער נוכח בתודעה ובנשימה. 

 

הדרך להתבוננות בפער מתחילה בשתי שאלות:

האם אני מוכנ.ה לחיות את חיי בהלימה למה שחשוב לי הלכה למעשה בחיי היום יום?

 האם אני מוכ.ה לחיות חיים שלווים ונינוחים?

אולי תתפלאו שרוב האנשים יענו על שתי השאלות בחיוב אך לא יסכימו לפגוש את השאלות הללו כביטוי יומיומי. לעיתים רבות השאלות הללו נשארות תלויות באויר כמו כוונה או רעיון טוב. 

מה גורם לאנשים להישאר עם כוונות או רעיונות ולא לחולל מפנה עמוק ואותנטי בחייהם? 

התשובה, אנשים יקרים, נמצאת בגוף השאלה – אותנטיות.

ההגדרה לאותנטיות על פי המילון לפילוסופיה של אוקספורד  היא חיים רגשיים ראויים. זאת, בניגוד למונח שקבע מרטין היידיגר: אי –אותנטיות שפירושה, מצב שהחיים בו נטולי משמעות ואחריות אישית. אותנטיות היא ההלימה עצמה בין מה שחשוב לנו לבין החיים שלנו הלכה למעשה בחיי היום יום.

כמי שחיים חיים אינטנסיביים ומהירים בעידן הזה, החשיבה האותנטית היא כמו יהלום נדיר. השהות והעצירה, ההתבוננות ב"אי" האותנטיות בחיינו דורשת אומץ לפגוש את הפחדים שלנו ,להסכים לחוש ולהרגיש את הפחד ולפגוש פנים מול פנים את ההסברים הקבועים שלנו ללמה אין באפשרותנו לחיות כפי שנכון וראוי עבורנו.

לכל אדם יש את היכולת ליצור חיים נינוחים, חופשיים ושלווים. המסע לשם מתגמל, כואב ומשחרר.

 

שיטת סאטיה היא אחת הדרכים הנפלאות ליציאה למסע הזה.

איך להיות אדם חופשי?

מתן חכימי מארח את נטאלי בן דוד לשיחה אישית על מה זה אומר להיות אדם חופשי, על כלים אבסולוטיים לחופש והתקרבות לעצמנו דרך תחושות הגוף.
מתוך: הפודקאסט תחושת בטן

תחושת בטן היא תוכנית אירוח שמייצרת שיח על בריאות, אורח חיים, מערכות יחסים, תזונה, מיניות, התפתחות אישית ועוד...

וובינר הורות קשובה

נטאלי בן דוד מנחה וובינר מיוחד על 7 עקרונות להורות במרכז "הורות עכשיו" – הרצליה.
 

בונים שגרה2

בונים שגרה
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט – לפתיעם ברשג – ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. הועניב היושבב שערש שמחויט – שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק.